Voyage et Onat havesset: relation?

Chalom!

Vous posez une très bonne question!

J'ai écrit il y a quelques années un petit livret sur ce paragraphe du Choulh'an Arouh' qui mine de rien suscite de nombreuses questions, dont la votre.

Je vous envoie la partie qui concerne votre question. Elle est en hébreu:

באיזה אופן צריך לפקוד את אשתו ביום יציאה לדרך, ובאלו אופנים לא?

בדברי הש"ך בסעיף קטן כ

     הש"ך הביא סתירה שהקשו האחרונים בדעת מרן השו"ע, שבאור"ח (סימן רמ סעיף טו) פסק את דינו של הרמב"ם, שלא יבעול ביום יציאתו לדרך וביום שחוזר מהדרך, ואילו כאן (ושם סימן רמ סעיף א), פסק השו"ע, שביום יציאתו לדרך הוא מחוייב מדין עונה לפקוד את אשתו. וכתב הש"ך לעיין בכמה פוסקים שכבר התייחסו לשאלה זאת. והאמת, שהרמב"ם לא הזכיר כלל את הדין שחייב אדם לפקוד את אשתו ביום יציאתו לדרך, וכבר תמהו עליו האחרונים. אמנם כתב התוה"ש (ס"ק יח), שהרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל שלא בועלים ביום יציאה לדרך, כך שאין סתירה בדברי הרמב"ם, וכל הסתירה היא בדברי השו"ע. וכן בשו"ת הרמ"א (תשובה קלב, ב) כתב, שאפשר לומר

שהרמב"ם ס"ל כשיטת ר"ת שחיוב הפקידה אינו בתשמיש, וא"כ אין קושיא בדברי הרמב"ם.

     -הרמ"א תירץ שני תירוצים. בסוף סימן רמ בהג"ה, פסק הרמ"א , שכל מה שצריך לפקוד את אשתו ביום יציאתו לדרך, הוא דוקא

כשהוא נוסע בשיירא ולא קשה לו הדרך. ואילו מה שפסק השו"ע דלא יבעול ביום יציאתו לדרך, מדובר כשהולך ברגל, והוא ממהרש"ל  וכן פסק הט"ז בסי' רמ. ואילו הרמ"א בתשובותיו (סי' קלב), תירץ תירוץ אחר לגמרי והוא, שמה שמבואר שאסור לבעול ביום יציאתו לדרך, הכוונה לאותה עונה בה הוא נוסע. ואילו מה שכתוב שיפקוד את אשתו ביום יציאתו לדרך, הכוונה לעונה שלפני עונת יציאתו לדרך, וממילא הוא יכול לנוח ולאגור כחות מחודשים עד שיצא לדרך, ואין בזה סכנה . וכדי שלא תהיה סתירה בין שני התירוצים, צריך לומר, דביוצא לדרך ברגל, אם בא לפקדה בעונה בה הוא נוסע אסור, ואילו בעונה שלפניה מותר. וביוצא לדרך בשיירא, בכל מקרה מותר לפקדה, ואפילו בעונה בה הוא נוסע .

     -המגן אברהם בסימן רמ תירץ, שאמנם מצד דין חיוב מצות עונה, הוא מחוייב לפקוד את אשתו ביום  יציאתו לדרך, אבל מדרכי הרפואה זה לא טוב, עכת"ד. ולכאורה קשה, למאי נפקא מינה צריך לכתוב את שתי ההלכות האלו, הרי ממה נפשך, אם רצון ה' שיפקדנה, אז למאי נפקא מינה מלמדים אותנו חז"ל שזה מזיק, ואם בא לומר שלא לפקדה בגלל ההיזק, למאי נפקא מינה שמחוייב לפקדה. ושמחתי לראות שכוונתי בקושיא הזאת לדברי המאמ"ר ס"ס רמ, שהרבה לתמוה על המ"א בזה וכמו שביארתי. וכתב, שקשה לומר שבזמן הגמ' היו בריאים יותר, ולכן יכלו לשמש ביום יציאה לדרך, והמ"א דיבר לאנשים שבזמננו, כי זה לא יתרץ איך מרן שו"ע פסק את שניהם. עוד כתב, שקשה לומר שחכמי הגמרא לא ידעו מדרכי הרפואה, ולכן סברו שאין בעיה מצד הרפואה לשמש ביום יציאה לדרך. עוד כתב שם, שקשה לומר שאפילו שזה מזיק, חכמים חייבו אותו לשמש, כי זה לא מסתבר כלל שנצטרך להכניס עצמנו בסכנה, בשביל לפקוד את האשה ביום יציאה לדרך. ועיין בהערה .

En un mot il ressort de cela que si vous partez en chemin pas à pieds, vous devez être avec votre épouse la Ona où vous allez partir ou celle d'avant si vous partez par exemple de bon matin, et ce bien que votre épouse se trouve dans sa période de Onat Havesset, bien sûr si elle n'a pas encore eu ses règles.

Kol touv!