לכבוד ידיד נפשי הרה"ג ר' אברהם חזן שליט"א

הרבה עיינתי בשאלתו של כת"ר, והנני להשיבו על אתר. שאלת כת"ר היא, מה הדין בתשעה באב בענייני הרחקות (כאשר האשה טהורה כמובן), והאם

יש בזה הבדל בין יום ללילה ובין הספרדים לאשכנזים.

הנה מרן בשו"ע סי' תקנד סעיף יח כתב וז"ל: "יש מי שאומר שלא יישן בליל תשעה באב עם אשתו במיטה, ונכון הדבר משום לך לך אמרינן לנזירא"
המקור לדבריו, הובא בבית יוסף וז"ל "כתוב בהגהות מרדכי דמועד קטן דבתשעה באב ויום הכיפורים אסור לישן עם אשתו במיטה"
והנה בדרכי משה כתב בזה"ל "ובהגהות מרדכי דמועד קטן הלכות תשעה באב, דבתשעה באב ויום הכיפורים אסור לישן עם אשתו במיטה. ועיין לקמן סי' תרטו דאסור ליגע באשתו ביום הכיפורים כאילו היתה נדה. ואפשר דהוא הדין בתשעה באב"
ובאמת, בהלכות יום הכיפורים סי' תרטו כתב מרן בזה"ל: "יום הכיפורים אסור בתשמיש המיטה ואסור ליגע באשתו כאילו היא נדה. וכן אסור לישן עם אשתו במיטה
מקורו, הובא בב"י, וז"ל "כתוב בהגהות מרדכי דתשעה באב ויום הכיפורים אסור לישן עם אשתו במיטה. ומצאתי כתוב בשם ספר אגודה יום הכיפורים אסור ליגע באשתו כאילו היא נדה"
נראה להדיא מדברי מרן, מדהביא את דברי האגודה רק בהלכות יום הכיפורים הן בב"י והן בשלחן ערוך, ואילו בהלכות תשעה באב לא הזכיר אותו כלל הן בב"י והן בשו"ע, שלא ס"ל את דברי הרמ"א שייתכן שבתשעה באב אסורים בנגיעה. ויותר מזה נראה לומר, שאף הרמ"א, מדלא העיר כלום בהערותיו על השו"ע בהלכות תשעה באב, משמע שלא נראה לו להלכה להחמיר בנגיעה בתשעה באב. (ואף בדבריו שבדרכי משה מוכח להדיא שהוא מסופק בדימוי בין הלכות יום הכיפורים להלכות תשעה באב בנוגע לנושא זה).
והנה המ"א בהלכות יום כיפור כתב וז"ל "ואסור ליגע גם ביום, וגם לא ירבה דברים עמה (של"ה). ובמהרי"ל משמע שיש לנהוג בה כל דין נדה"
הט"ז לעומתו התיר לגעת בה ביום. וסברתו שיום אינו זמן תשמיש ולכן לא חוששים שע"י שיגע בה יבוא לידי עבירה או הרהור רע ח"ו
ולענ"ד מדברי השל"ה שהביא המ"א, משמע שרק לגעת בה או להרבות בדברים עמה, שהם דברים של חיבה המקרבים לידי עבירה במיוחד, אסורים. מה שאין כן שאר דברים שגזרו חז"ל באשה נדה, ושלא מביאים לידי חיבה כל כך ישירה, מותרים. וכל שכן שהדברים שנוהגים רק משום גזירה כגון לשים היכר על השולחן (במידה ושני בני הזוג צריכים לאכול ביום זה, על פי הוראת חכם), וללבוש בגדים המיוחדים לימי נידתה וכו', לא ינהגו ביום תשעה באב. אמנם מדברי המהרי"ל משמע, שכל הקריבות אסורות. וכמו שכתב המחצית השקל להדיא וז"ל "דין נדה. כמ"ש ביו"ד סי' קצה סעיף ה' לא ישב במיטה המיוחדת לה אפילו שלא בפניה. ואסורים לישב יחד על ספסל אחד המתנדנד ואינו מחובר לכותל. ואיסור שינה אפילו בשני מיטות אם המיטות נוגעות זו בזו. ואסורה להציע לו הסדינים בפניו. ואיסור ההסתכלות במקומות המכוסים שבה, ויתר ההרחקות המבוארים שם"
והנה ראיתי בספר ערוך השלחן סי' תרטו אות א שכתב בזה"ל "יום הכיפורים אסור בתשמיש המיטה וכו' ולכן יתרחק אדם מאשתו כל יום זה כמנדה והיינו שלא יישן עמה במיטה אחת ולא יגע בה בלילה אבל ביום אין חשש כמובן (ט"ז). ויש שאוסר גם ביום (מג"א). וכמדומה שאין המנהג כן. ולא ירבה לדבר עמה (שם)
וכן בספר חיי אדם כלל קמה כתב בזה"ל "אסור בתשמיש המטה ולכן יש לנהוג עם אשתו בכל דיני נדה ופשיטא שלא יגע בה בין ביום ובין בלילה וכ"ש שלא לישן עמה במטה אחת אפי' כשהם לבושים ולא ירבה עמה בדברים"
ומוכח מדבריהם שפסקו כדברי השל"ה, ורק אותם דברים שהוזכרו, כלולים בהגדרת "נדה" שנותנים לה באותו יום, ותו לא. (ובהבנת דברי החיי אדם שלא כתב את המילה "והיינו" כמו הערוך השלחן אלא שכתב "ופשיטא", אפשר לדייק איפכא, שכל הדינים הנוהגים בנדה נוהגים ביום כיפור, ויש כאלו שפשוט שהם נוהגים, דהיינו לא מבעיא קאמר. על כל פנים איך שיהיה מוכח מדבריו שיש בזה שני דרגות בהרחקות הנוהגות ביום זה)
והנה ראיתי לבן איש חי שכתב בהלכות יום הכיפורים (פרשת וילך אות טו) וז"ל "לא יגע באשתו בין בלילה בין ביום כמו נדה, ויש אומרים דבלילה דוקא אסור ליגע אבל ביום לית לן בה, ולאיזה צורך יש לסמוך על המתירים ביום. ויזהרו ג"כ שלא ישנו איש ואשתו במטה אחת אע"פ שיש לכל אחד מצע בפני עצמו", ולא הזכיר כלום משאר הרחקות. ומאד התקשיתי בדבריו שלכאורה קצת סותרים זה את זה, דהרי בהלכות תשעה באב כתב (פרשת דברים אות כג) בזה"ל "תשמיש המטה אסור בט"ב, ולכן אסור לישן במטה אחת עם אשתו, ונכון שלא יגע בה בלילה, ולהושיט דבר מידה לידו משום לך לך אמרין נזירא". ואיך החמיר בהלכות תשעה באב יותר מאשר בהלכות יום הכיפורים. והיה נראה לענ"ד ליישב שמצינו בהרבה מקומות שכאשר האיסור יותר קל בעיני העם, החמירו חכמים יותר בגזרותיהם, ופשיטא שיום תשעה באב הרבה יותר קל בעיני הבריות מאשר יום כיפור, חוץ מהסברא של אימת היום
אלא שעדיין צריך עיון גדול לענ"ד מהמבואר בהלכות אבילות בשו"ע סי' שפג וז"ל "אבל אסור בתשמיש המטה, אבל בשאר דבר קורבה מותר, אפילו במזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו, בין באבלות דידיה בין באבלות דידה. (אבל חבוק ונשוק יש להחמיר) [רבינו ירוחם]. ומותרת לאכול עמו בקערה. ומותרת לישן עמו הוא בבגדו והיא בבגדה. ומיהו משום לך לך אמרינן נזירא יש להחמיר שלא ישן (עמה) במטה כלל".  ומוכח מדברי השו"ע שאפילו בדבר שאיסורו קל לא החמירו אלא רק בשינה במיטה אחת ולא עלה על דעת מאן דהו לאסור הושטת חפץ מיד ליד. ודברי הבן איש חי צריכים עיון לענ"ד, אלא אם כן נדחק ונאמר שגם ביום הכיפורים ס"ל לבן איש חי שצריכים להחמיר בכל ההרחקות כשיטת מהרי"ל, וסתם במקום שהיה לו לפרש. וגם לפי זה, עדיין קשה למה להגיד שהלכות תשעה באב חמורות מהלכות אבילות בתוך שבעה, בדבר שסתמו כל הפוסקים. וצ"ע. אמנם את השאלה האחרונה הזו אפשר לתרץ על פי היסוד של המנחת חינוך (מצווה שיג בד"ה ונראה פשוט), שביאר שבתשעה באב חוץ מענין האבילות יש גם כן ענין של עינוי דומיא דיום כיפור, ולדעתו תשמיש המיטה אסור משני הטעמים, ואם כן ברור שיותר יש לדמות הלכות הרחקות בתשעה באב להלכות הרחקות ביום כיפור מאשר הלכות הרחקות שבסתם אבילות.
ועתה נחזור לענינינו. היוצא מכל הנ"ל הוא שביום הכיפורים לדעת רוב הפוסקים, מותרים בשאר ההרחקות חוץ משינה במיטה אחת וריבוי דברים בין בני הזוג, חוץ משיטה יחידאה, היא שיטת המהרי"ל, שצריכים להחמיר בכל שאר דיני הרחקות.
ונבוא עתה בס"ד לבאר מה הדין בנוגע ליום תשעה באב.
כאמור מרן בשו"ע פסק שלא יישנו באותו מיטה, ולא דיבר מאומה מאיסור נגיעה, וגם לא משאר ההרחקות, בניגוד להלכות יוה"כ שפסק גם כן איסור בנגיעה. ומוכח מזה שלא ס"ל כלל שיש  איסור נגיעה ביום זה, וכל שכן שלדבריו לא נוהגים כלל שאר הרחקות, וזה מתאים מצויין עם דברי האגודה שדקדק בלשונו בהלכות יום הכיפורים וכתב להדיא שהאיסור הוא לגעת באשתו ביום הכיפורים. זה גם מתאים מצויין עם הלכות אבילות, שכאמור ראינו להדיא שאפילו תוך שבעה הכל מותר חוץ מתשמיש, וכללו חז"ל את מניעת השינה באותו מיטה מדין לך לך אמרינן לנזירא. שוב מצאתי שבשו"ת תורות אמת ברדוגו, כתב כדברינו שלדעת מרן מותרים בנגיעה ביום זה. (אלא שנימוקו הוא מזה שהרי"ף, הרמב"ם והרא"ש לא הזכירו את הדין הזה. ולענ"ד צריך עיון על דבריו, כי גם בהלכות יום הכיפורים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו דין זה ומ"מ מרן פסק את הדין הזה משום שבאגודה כך פסק. וצ"ע לענ"ד, ויש ליישב)
עוד נראה לי ראיה נפלאה ומוכרחת לדברינו. דהנה, ידועה שיטת הכה"ח כאן (בהלכות תשעה באב, ובעוד הרבה מקומות), שהסביר שכאשר מרן כותב הלכה בלשון "יש מי שאומר",  אין כוונת מרן לומר שיש בזה מחלוקת, אלא שהיות ומצא רק דעת יחידאה שכתב הלכה זו בהדיא, לכן כתבה בלשון זה, ואין הכי נמי דכוונת מרן לפסוק כאותה שיטה. וברור אם כן, למה מרן פסק דין איסור שינה במיטה אחת בלשון "יש מי שאומר" בהלכות תשעה באב, כי לא מצאנו עוד חבר לדעת הגהות מרדכי שכתב להדיא לאסור את זה. אלא שלפי זה צריך עיון גדול לענ"ד, איך מרן פסק בהלכות יוה"כ הלכה זו בלשון איסור, הרי המעיין בב"י יראה שגם בהלכות יום הכיפורים השיטה היחידה שהובאה בב"י דסבירא לה איסור שינה באותה מיטה הוא אותו הגהות מרדכי שהובא בהלכות תשעה באב. אם כן,היה לו למרן לכתוב איסור זה, גם בהלכות יום הכיפורים בלשון "יש מי שאומר". והנלענ"ד לתרץ הוא שבהלכות יוה"כ, חוץ מדעת הגהות מרדכי, מרן הביא בב"י גם דעת האגודה שאסר ליגוע זה בזה, ואם כן כ"ש שהאגודה מסכים לדעת הגהות מרדכי שאסורים לישון באותו מיטה. (סברא זו מפורשת בדברי החיי אדם שהבאתי לעיל, שכתב "ופשיטא שלא יגע בה בין ביום ובין בלילה וכ"ש שלא לישן עמה במטה אחת וכו'" ואילולי דברי החיי אדם היה אפשר לומר שהכ"ש הזה לא מוכרח), ואם כן נמצא שדעת הגהות מרדכי אינה שיטה יחידאה, ולכן פסק אותה מרן בלשון איסור. מה שאין כן בהלכות תשעה באב שמרן לא הביא את דעת האגודה, ממילא שיטת הגהות מרדכי האוסרת לישון באותה מיטה ביום תשעה באב, שפיר שיטה יחידאה וברור שמרן פסק אותה בלשון "יש מי שאומר". ולפי זה, עוד ראיה לדברינו שמרן כאן, בהלכות תשעה באב, התכוון לאסור אך ורק שינה במיטה אחת ולא איסור נגיעה, ולכן לא יכל לכתוב בלשון איסור אלא רק בלשון יש מי שאומר. ודו"ק היטב כי קיצרתי.
הרמ"א לעומתו, הסתפק בד"מ האם איסור נגיעה נוהג בתשעה באב או שלא. והנה המ"א כתב בסי' תקנ"ד אות יט וז"ל " עם אשתו. ואפשר שלא יגע בה כמו ביה"כ (ד"מ). ונ"ל דביום יש להקל עביו"ד סי' שפג". והסביר המחצית השקל דכוונתו במה שציין לסי' שפג היא לומר, שבהלכות אבילות לא מצינו איסור נגיעה, ואם כן אמנם כאן בתשעה באב אף אם נחמיר בנגיעה, דיינו להחמיר בלילה ולא ביום. ונ"ל להסביר את שיטת המ"א כך. דבאמת צריכים להבין מה הספק של הדרכי משה, ולמה לא הכריע שהלכות תשעה באב דומות להלכות יוה"כ. וצריך לומר שהד"מ הסתפק האם לדמות הלכות תשעה באב להלכות יום הכיפורים, או שצריכים לדמות הלכות תשעה באב להלכות אבילות, ולא הכריע. ולכן המ"א בחר בדרך אמצעית, לאסור מצד אחד כמו שמבואר בהלכות יוה"כ, אמנם לא עד הסוף, אלא רק בלילה.
ובעצם החילוק בין תשעה באב ליוה"כ כתב המחצית השקל להסביר בשני אופנים. הראשון הוא שביו"כ איסור התשמיש מן התורה, ואילו בתשעה באב איסור תשמיש אינו אלא מדרבנן. והשני הוא שביוה"כ הנשים מקושטות לכבוד היום ויש לחוש לגירוי יצרו של הבעל, מה שאין כן בתשעה באב שהנשים לבישות בצורה מנוולת. וכתב המחצית השקל שלפי זה, אם הנשים מקושטות ביום תשעה באב, יהיה אסור גם ביום לגעת באשתו, בדיוק כמו שהדבר אסור ביום הכיפורים
וכן פסק בשער הציון סי' תקנד אות מד, שאם הנשים מקושטות ביום תשעה באב, יש לאסור נגיעה כמו ביום כיפור
(ודרך אגב כמה תמהתי על דברי הרב פסקי תשובות שהביא בשם הספר אז נדברו שלפי זה בזמנינו נצטרך לאסור נגיעה אף ביום. ולא יכולתי לעיין בגוף התשובה כי אינה נמצאת בציון המובא שם. ועל כל פנים קשה מאד להגיד דבר כזה, משתי סיבות. הראשונה שאף אם נאמר שבזמנינו הנשים לא מנוולות אף ביום תשעה באב, מכל מקום הן לא מקושטות כמו ביום הכיפורים. ולמה לדייק מהסיפא של דברי מחצית השקל שכל שהיא לא מנוולת, יש חשש לגירוי היצר, אדרבה תדייק מהרישא שרק ביום הכיפורים שהנשים מקושטות לכבוד החג, אסור מה שאין כן ביום תשעה באב, שרוב הנשים לא מקושטות (אף בזמנינו), אין איסור לגעת בה ביום, ובדבר דרבנן נקטינן לקולא ובפרט בנוגע להלכות אבילות דקיי"ל דהלכה כדברי המיקל באבל. והשניה, שאף אם נדייק את הדיוק מהסיפא, עדיין ברור שבזמנינו הנשים פחות מתייפות ביום תשעה באב מאשר ביום רגיל, ואם כן בודאי שגירוי היצר הרע תלוי במה שהוא רגיל, וכל דור ומקום לפי ענינו. והנלענ"ד כתבתי)
ועדיין צריכים להבין באמת את ספיקו של הד"מ, כי לא מצינו דבר שיהיה יותר חמור ביום תשעה באב מאשר בשבעת ימי האבלות הראשונים. ואדרבה מצינו דברים שיותר מקילים בהלכות תשעה באב, מאשר בהלכות אבילות וצ"ע
ובערוך השלחן סי' תקנד אות יז כתב וז"ל "יש מי שאומר שלא יישן בליל ט"ב עם אשתו במיטה אחת. ונכון הדבר משום לך לך אמרינן לנזירא. ונכון שלא יגע בה בלילה, אבל ביום אין לחוש. וגם בלילה אין לחוש רק לעולי ימים. ומעולם לא נזהרו בזה דישראל לא חשידי ח"ו וכו'", ורואים בפירוש כמה רב המרחק בין הלכות יום הכיפורים להלכות תשעה באב
וראיתי לגר"ע יוסף שליט"א בספרו חזון עובדיה על הלכות ט' באב, (וכן דומה לזה למו"ר הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות בנוגע להלכות ביום הכיפורים) שכתב לתמוה על הבן איש חי שאסר ביום תשעה באב הושטת חפץ, וכתב שכל איסור הושטת חפץ מיד ליד אינו אלא גזירה שמא יבוא לידי נגיעה, והרי נגיעה עצמה מותרת מעיקר הדין ביום תשעה באב). וקשה על דבריהם, שלא הזכירו שיש ראשונים (שיטה מקובצת ועוד) שסבירא להו שאיסור הושטת חפץ מידו לידה אינו מפני החשש שיגע בה, אלא הוא משום שעצם העברת חפץ מיד ליד נחשבת לנגיעה ולענין של חיבה. וכנראה שכוונתם היא לפי מה שפסק שו"ע בסי' קצ"ה שסברת האיסור בהושטת חפץ מיד ליד הוא שמא יגע בה. ודו"ק.

למעשה, מכל האמור מבואר שגם ביום הכיפורים רבו המקילים בשאר ההרחקות, ומי שבא להחמיר כדבריו, תבוא עליו ברכת טוב. אמנם דיו לחוש לשיטה זו ביום הכיפורים שאיסורו מן התורה ושהאשה מקושטת יפה באותו יום. מה שאין כן בתשעה באב, שהוכחנו שדעת השו"ע להתיר אפילו נגיעה, והדרכי משה שהסתפק, הסתפק אך ורק לעניין נגיעה, ולא לענין שאר קריבות, והמ"א לא הביא את דברי המהרי"ל ואף לא את דברי השל"ה בהלכות תשעה באב, אם כן אין לנו שום מקור מיוסד לאסור באותו יום את שאר ההרחקות. ולכן לענ"ד ניתן להקל ביום תשעה באב לספרדים אפילו נגיעה (שאינה של חיבה כמובן). ולאשכנזים, אמנם אסורים בנגיעה בלילה ולדעת כמה פוסקים אף ביום, מ"מ כל שאר ההרחקות, כולל ריבוי דברים ביניהם מותרים, וכל שכן שאר ההרחקות כהושטת חפץ מיד ליד מותרים. ואף לנוהגים כשיטת הבן איש חי ואוסרים הושטת חפץ מיד ליד, נראה שלא צריכים להחמיר בזה אלא רק בלילה ולא ביום, וכך משמע מסידור לשונו למעיין שם.
ובאשר חיפשתי בספרי האחרונים, שמחתי בראותי למו"ר הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות ח"ג סי' קעח, שכתב להדיא להתיר שאר הרחקות בתשעה באב. והזכיר שם את הסברא שכתבתי לחלק בין ההרחקות של ריבוי דברים וכו' שמביאים לידי הרגל עבירה לבין שאר הרחקות, ועיי"ש. אמנם מה שכתב להעמיס בכוונת דברי המהרי"ל והמחצית השקל אינו נראה לענ"ד. ומ"מ לא ברור אם כוונתו להתיר בתשעה באב אף ריבוי דברים וכדו', אמנם כאמור לענ"ד אפשר להקל גם בזה

ודרך אגב באתי לברר הלכה פשוטה, שנראית מאד מחודשת בעיני הבריות. הנושא הוא לדעת מה הדין בליל תשעה באב בקשר להפרדת המיטות. והאמת היא שנושא זה גם כן מאד מצוי בדיני עונת הווסת. דהנה, ידוע שבעונת הווסת אסורים בתשמיש. השאלה האס צריכים להפריד את המיטות כאשר עונת הווסת חלה בלילה, ובני הזוג הולכים לישון

במיטתם

והנה, ידועה מחלות האחרונים האם מותרים לישון באותה מיטה בעונת הווסת, דשיטת שו"ע הרב, ובן איש חי היא

שלא לישון באותה מיטה, ואילו דעת הזבחי צדק בסי' קפד (רבו של הבן איש חי) שהמנהג בבגדאד היה לישון באותה מיטה עד שהיתה מקבלת וסת. וכן משמע מסתימת שאר הפוסקים שלא הצריכו לישון במיטה אחרת, דסבירא להו שאין צורך לישון במיטה אחרת. איך שיהיה, צריכים לדון לפי שיטת המחמירים בזה, האם צריכים להפריד את המיטות או שדי לישון בשתי מיטות מופרדות אפילו שנוגעות אחת בשנייה
והנה מרן הב"י הביא ביו"ד סי' קצה (בדיני הרחקות) את דברי המרדכי וז"ל "כתב המרדכי פ"ק דשבת הר"ם כתב דצריך ליזהר אם יש שתי מטות ורגלי האחת נוגעות בחבירתה שלא ישכב הוא באחת ואשתו נדה באחרת אם לא ישימו הפסק בינתיים", ובשו"ע מרן לא הזכיר מזה כלום, אמנם הרמ"א פסק את הדין הזה. והדבר ברור, וכך מבואר בהרבה פוסקים שהדין הזה של המהר"ם הוא חומרא יתירה, כי מעיקר דינא דגמרא, האיסור הוא אך ורק לישון באותה מיטה, אבל לישון בשתי מצעות באותה מיטה מותר. ואין כאן מקום להאריך בזה. אמנם למעשה נהגו כל ישראל את הדין הזה, אמנם דיינו להחמיר את הדין הזה כאשר האשה נדה ולא לנהוג את הדין הזה בזמן עונת הווסת שמעיקר הדין אפילו חיבוק ונישוק מותרים, ועצם התשמיש אינו אסור אלא מדרבנן לדעת רובם ככולם של הפוסקים. ובפרט שהמרדכי מעולם לא כתב להקפיד על זה אלא כשהאשה נדה ממש שאז נוהגים את כל דיני ההרחקות ובפרט שלדעת רוב הפוסקים מותר מן הדין לישון באותה מיטה ממש בזמן עונת הווסת. וכל זה לאפוקי ממה שכתב בספר ימי טוהר שצריך להפריד את המיטות בעונת הווסת, וכבר השיג אותו הרב טופיק שליט"א בכתב יד, וכן הסכים עמנו הגר"מ אליהו שליט"א שאף לפי שיטת הבן איש חי שצריך להקפיד לא לישון באותה מיטה בליל עונת הווסת, מ"מ אין צורך להפריד את המיטות, וכן הסכימו עמי כמה מוצי"ם ספרדים ואשכנזים
ולפי זה, נראה לענ"ד שהוא הדין בתשעה באב. דהיינו, שאמנם פסק השו"ע שאסורים לישון באותו מיטה, אמנם האיסור הוא לישון באותה מיטה ולא במיטה אחרת שנוגעת במיטה שלו, כי כאמור אפילו כשהאשה נדה אין הדין הזה מוסכם מכל הפוסקים, ועל כל פנים הוא חומרא, אם כן כאן שהאשה טהורה ודין איסור תשמיש ביום תשעה באב הוא מדרבנן, וכל האיסור לישון באותה מיטה הוא רק הרחקה הנלמדת מלך לך אמרינן לנזירא, בודאי שלא צריכים להחמיר להפריד את המיטות. וכך נראה להדיא מדברי הבן איש חי שכתת בהלכות יוה"כ בזה"ל  "ויזהרו ג"כ שלא ישנו איש ואשתו במטה אחת אע"פ שיש לכל אחד מצע בפני עצמו", רואים מכאן שכל האיסור לישון במיטה אחת הוא אך ורק כשזה במיטה אחת אלא שיש לכל אחד את המצע שלו, אבל אם ישנים בשתי מיטות נפרדות מותר הדבר אעפ"י שהמיטות נוגעות זו בזו, וכתב את זה לענין יוה"כ, ופשיטא שכל שכן שבתשעה באב לא צריכים להפריד את המיטות. והוא הדין והוא הטעם גם כן בנוגע להלכות אבילות שבעה.
ואילו ביום הכיפורים, הסתפקתי בדבר. כי הנה מצד אחד דייקנו מלשון הבן איש חי שלא צריכים להפריד את המיטות, וזה מסתבר כי לא מצאנו לאף פוסק שכתב בהלכות יוה"כ להפריד את המיטות, ואף הרמ"א שהדגיש זאת בסי' קצה, לא הגיהה כלום בסי' תרטו בנוגע להלכות יום הכיפורים. אמנם מצד שני, ייתכן שהיות ואיסור תשמיש המיטה ביום הכיפורים אסור מן התורה, שניתן ללמוד את הדין כאן מהדין בהלכות נדה. ועל אף שכתבנו בתחילת התשובה שלפי הרבה פוסקים בים כיפור לא צריכים לנהוג את כל דיני ההרחקות המבוארים בהלכות נדה, מ"מ כאן שזה ממש קשור להרחקה של תשמיש המיטה, ייתכן שכדאי להחמיר. ולמעשה נראה שמעיקר הדין מותר לישון ביום כיפור כל אחד במיטתו בלי להפריד את המיטות (כמובן כאשר האשה טהורה), ומכל מקום המחמיר בזה, תבוא עליו ברכה.

והנראה לעניות דעתי כתבתי, ויהי רצון שהקב"ה יאיר את עינינו בתורתו ושנזכה לכוין לאמיתותה של תורה, ולזכות ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתך באהבה. אמן
יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה, ולבנין בית המקדש במהרה בימינו, ושהימים האלו  יהפכו לששון ולשמחה. אמן
בברכה ובידידות

עזריאל מנשה יעקב כהן-ארזי